<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן ק"ה</h1>
<h2>דף כד.</h2>
ללמוד תורה דכתיב (דברים ה') ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם לעולם יחשוב אדם בשבחה של תורה ומתוך כך יאהבנה כתיב (במדבר כ"א) וממדבר מתנה אם עושה אדם עצמו על דברי תורה כמדבר שהוא הפקר לכל תורה נתנה לו במתנה. וכיון שניתנה לו במתנה נחלו אל שנאמר וממתנה נחליאל וכיון שנחלו אל עולה לגדולה שנאמר ומנחליאל במות ועוד כתיב (משלי ה') אילת אהבים מה אילה זו רחמה צר וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה הראשונה, אף דברי תורה חביבין על לומדיהם כל שעה ושעה כשעה ראשונה יעלת חן שמעלה חן על לומדיה דדיה ירווך בכל עת מה הדד הזה כל זמן שהתינוק ממשמש בה מוצא בו טעם כך דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהם מוצא בהם טעם, באהבתה תשגה תמיד, שיש לו לאדם לעשות עצמו על דברי תורה כשוגה במנהג העולם. ואומר רבי עקיבא כך היה תחלת תשמישי לפני חכמים, פעם אחת נזדמן לי מת מצוה, ונשאתיו שלשה מילין על כתפי עד בית הקברות ואמרו לי חכמים על כל פסיעה שפסעת כאילו שפכת דם נקי, שהרי מת מצוה קונה מקומו, אמרתי בלבי ומה כשהייתי מכוין לעשות מצוה כך, לעשות עבירה על אחת כמה וכמה, מאותה שעה לא זזתי מלפני חכמים, וזהו שאמרו חכמים לא עם הארץ חסיד וכתיב דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות כולם נתנו מרועה אחד, ואמרו חכמים למה נמשלה תורה לדרבן לומר לך מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להביא חיים לעולם אף דברי תורה מכוונין לב לומדיהם מדרכי מיתה לדרכי חיים, ומה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבים אסופות אסופות, ועוסקין בתורה, הללו מטמאין, והללו מטהרין. הללו אוסרין, והללו מתירין, הללו פוסלין, והללו מכשירין, ואם תאמר היאך אני לומד תורה מעתה, תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד, כל דבריהם דברי אלהים חיים הם ורועה אחד נתנם משה מפי הגבורה אמרן, וכמשמרות כתו' בשין רמז לתורה שהיא, ארבע' ועשרים ספרים כמשמרות כהונה ולויה, ואל תחשוב כי עיקר התורה בכתב כי אדרבה עיקרה אותה שבעל פה ועל תורה שבעל פה נכרת ברית, דכתיב כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית, והן אוצרו של הקדוש ברוך הוא כי היה גלוי לפניו שהיו ישראל עתידין להיות גולין בין האומות, ויעתיקו הגוים ספריהם, לפיכך לא רצה שתכתב כי לעתיד לבא הגוים ירצו לקבל שכר ממה שלמדו תורה והקדוש ברוך הוא אומר להם מי שמסתרים שלי בידו פירוש אוצר יקבל שכר. ואף על פי שבדורות האחרונים על ידי מיעוט הלבבות נכתבו הארבעה סדרים מכל מקום לא יעתיקום הגוים לפי שהם צריכים פירוש גדול והיינו דכתיב (הושע ח') אכתוב לו רובי תורתי בתמיה אם כן כמו זר נחשבו פירוש מה הפרש יהיה ביניהם ובין האומותא) ואמרו (תענית דף ו') רבותינו התורה נמשלת למים לומר לך מה מים יורדין טיפין טיפין ונעשין נחל גדול, כך דברי תורה אדם לומד תורה הלכה היום הלכה למחר עד שיודע הרבה ב), וכתיב לריח שמניך טובים למה נמשלה דברי תורה לשמן לומר לך מה שמן נותן לתוכו טיפה של שאר משקין יצא כנגדו טפה של שמן, כך אדם שנכנס בפיו דבר של ליצנות יצא כנגדו דבר תורה ואוי לו ללצנות שתחלתה יסורין וסופה כלייה, שנאמר ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסרותיכם כי כלה ונחרצה שמעתי, וזהו שאמרו חכמים, כל המוציא דבר נבלה מפיו אפילו נחתם עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה, הופכין עליו לרעה, ורבותינו דרשו, אסור לדבר דברים בטלים ועובר בעשה דכתיב ודברת בם ולא בדברים בטלים, וגם אמרו כל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק מביא עליו יסורין. שנאמר החשתי מטוב וכאבי נעכר, ואין טוב אלא תורה דכתיב (משלי ד') כי לקח טוב נתתי לכם, וחלקתי מצוה זו מלאו דלא תשכח, שאף על פי שלמד צריך שלא ישכח, וכן אם הוא נזהר שאינו שוכח מה שלמד, אף על פי כן צריך ליזהר ללמוד דברים אחרים, וכתיב (משלי כ') רע רע יאמר הקונה ואוזל לו אז יתהלל זה הקונה תורה, ומזלזלה איך יתהלל. והחרב והספר ירדו כרוכים מן השמים דכתיב ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים. וכתיב אם תמאנו ומריתם חרב תאכלו. [סמ"ק סימן ק"ה]. א) ואף על גב דאמרו רבנן לעולם ישלש אדם שנותיו וכו' הני מילי קודם שכתב התלמוד אבל מי ששונ' התלמוד שלנו מספיק למקר' ולמשנה מפני שהוא בלול מכל (סנהדרין כ"ד ע"א). ב) וכן נמשלה ליין מה יין משתמר בפחות שבכלי' אף תורה משתמרת בכעור.
